מבקרת עיתון הארץ זועמת במאמרה: "מה היה המהדיר והעורך ח"נ ביאליק אומר על קובץ יצירותיו של המשורר ח"נ ביאליק שראה אור בסדרת "עם הספר"? הוא היה אומר "כוי", שזה כמו "פוי" אבל יותר עמוק".

מה שמעניין, ה"כוי" המסתורי הזה – לא מה שחשבתם (או התביישתם לחשוב). המבקרת טוענת שמקור המילה המוזרה הוא בתלמוד: "קובץ שירי ביאליק המלא ראוי שיעמוד על מדף הספרים בכל בית, ואילו הכרך שלפנינו הוא "כוי" (במושג תלמודי זה נהג ביאליק לכנות תופעות היברידיות, מטושטשות צורה ומשמעות), שמעוות את דמות דיוקנו של ביאליק".

הצצתי במילון אבן שושן והנה דבריו. קודם כל ה"כוי" בא בחולם ולא בשורוק, אז משחק המילים של מבקרת עיתון הארץ לא כל כך מוצלח – לפחות מבחינת החרוז. שנית מקורו לא הוברר, כלשון אבן-שושן, אבל אכן יש בתלמוד איזה בעל חיים בשם זה, כנראה ממעלה הגירה. ואילו ה"כוי" שהוא "כינוי למשהו בלתי מגדר ובלתי ברור", מקורו איננו תלמוד אלא הספרות החדשה.

אז יש לנו שתי אופצייות. או שמבקרת עיתון הארץ מצאה את המילה בכתבי ביאליק ולא ביררה את ההברה הנכונה. או שלגדול משוררנו לא היה שום כוונה לבעל חיים נדיר מתלמוד עם חולם, כי אם התכוון למשהו אחר לגמרי, עם שורוק? :)